חלומות מגושמים

הם ישבו שם כל כך קרוב אלי. כמעט מרחק נגיעה, או מרחק יריקה.
עינים שחורות על גבול הערמוניות, שיער ארוך בגוון פחם, אבל לא זיהיתי אותה.
היתה נראית יותר נשית, יותר אמא, משהו שונה מרווקה.
הוא ישב לידה, לא בפוזה של הבחור המאוהב, יותר בפוזה של זוג נשוי.
אבל הם לא נשואים, לא הגיוני, לכן חייב להיות שהם מאורסים.
הרחבה מעל הכותל היתה מלאה על גבול המפוצצת, ולא הצלחתי להבין מה אני עושה שם, או לצורך העניין מה הם עושים שם. זה תשעה באב בלילה? אולי ליל הושענא רבא?
זה לפנות בוקר לפי הרמיזה של קור והצעירים והצעירות שיושבים בחוסר מעש, רדומים לא רדומים, מחכים כנראה לעלות השחר שיגיע.
הוא למד איתי בישיבה, והיה החבר הכי טוב שלי עד שמתישהו יצא לנו לדבר פחות.
והם כן מכירים מישו או מישי משותפים, אבל הם ביחד? לא הגיוני.
הראש שלי כואב ושולח לי אלפי הבטחות של כאב עתידי, ומשהו לא מתחבר בכל הסיטואציה.
תחושת יובש בפה שלי, כמו ההרגשה של לצעוד בנגב בלי מים בגיל 17 כשעוד לא הבנו שלקחת מים בטיולים זה לא המלצה בלבד.
פותח עינים, ומבין שאני באמצע לחלום או להזות, בקבוק פתוח לידי חצי ריק, וגם נשאר קולה.
מאוחר מידי לשתייה, לקום אין לי כח, נשתה קצת מהקולה.
מוזג קצת קולה, טעם של משהו שכבר פג תוקף, כמו מה שאני מרגיש עכשיו לגבי הרבע חלום שהיה לי.
יש דברים שצריכים להיות מטופלים כשהם תוססים עדיין ובפרק הזמן המתאים, עכשיו הגזים יצאו ולכל העניין יש טעם מתוק אבל מריר עם רמיזה של כימיקלים.
נרדם שוב, חוזר לאותו נקודה. מביט בו, מניף יד, ספק מנופף לי לשלום ספק מצדיע לי, ספק מחייך ספק קורץ לי.
אולי אני בכלל פה איתם? ואני זוכר רק את החלק האחרון? הרגשה של לפתוח רדיו באמצע הלהיט שאתה אוהב ועושה לך טוב לשמוע את זה, אבל קצת מרגיש החמצה שהפסדת את הבית הראשון.
אין לי מושג איך אני זוכר דווקא את זה, אבל היא פתחה את התיק שלה, ומרחה איזה קרם על השיער שלה, הסתכלה על עצמה במראה דמיונית, וחייכה רבע חיוך.
אני מנסה לשחזר אחורה, אולי הם מכירים כי שאלתי אותה עליו פעם? לא מסתדר.
אולי פשוט אקראית יצא והם יחד? גם לא הגיוני.
למה זה מעניין אותי בכלל? כי אני לא מאמין בצירופי מקרים.
מרגיש רעב מטורף, רוצה לעלות לפיצה ברובע, אבל פותח עיניים ומבין שאני שוב במיטה.
בא לי לטרוף עדר של בקר, אן זמן לצחצח שיניים, מוזג מנה מהמשקה להכניס את עצמי להילוך ראשון, מסתכל על הקולה, לא באלי עליה, ויוצא למצוא משהו לאכול.
תוך כדי שיטוט סהרורי משהו אני נזכר.
בליל אמש, בשיחה המרוחקת, בקול הקר שלה, במילים המנוכרות, הצולפות: "אהה, התארסתי". ולפני שאני מצליח להבין את דבריה היא מכה בי שנית: "עם החבר שלך, נכון צירוף מקרים משעשע"?
אההממ…. אני יכול לומר על זה מלא דברים, שזה מוזר, שזה בלתי מתקבל על הדעת, שזה מטורף, אבל משעשע? כל כך לא.

עד כאן , הליטאי.

נ.ב. אם מספר השורות האחרונות לא משהו, זה בלל שלא נכתבו מעט או מאת הליטאי. אבל תודה למי שכתבה אותם שבזכותה הפוסט הזה יוצא בכלל לאוויר. הערכה רבה אלייך.

2 תגובות בנושא “חלומות מגושמים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *